שמחי נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול")

פסק דין

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים התשל"ה- 1975.

1.התובע יליד 2.3.65, נהג מונית עצמאי בתפקידו, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 31.12.07 בעת שנהג בקטנוע מ.ר. 3907564 (להלן: "הקטנוע"). התאונה התרחשה כתוצאה מכך שבעודו נוסע בכיכר החליק הקטנוע על גבי חול שהיה על הכביש והתובע הועף ונפל (להלן: "התאונה"). עקב התאונה טוען התובע לנזקי גוף.

2.הנתבעת מודה בחבותה על פי דין ועיקר המחלוקת בתיק זה היא בשאלת גובה הנכויות (רפואית ותפקודית) ושיעור הנזק הנובע מהן.

הנכות הרפואית והנכות התפקודית:

3.ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לבית החולים "השרון", שם אובחנו חבלות באזור כתף ימין ובית החזה מימין. בצילומי הרנטגן הועלה חשד לשבר בעצם השכם הימנית והתובע טופל באופן שמרני ושוחרר לביתו באותו היום. בהמשך עבר בירור הדמייתי.

4.ד"ר מריו אייכנבלט, אורתופד מנתח, בדק את התובע ביום 28.11.10 ציין כי התובע התלונן בפניו על הגבלות בהרמת הגפה הימנית ותחושת כאב באזור הכתף הימנית. כמו כן, ציין בפני המומחה כי הוא מוגבל במאמץ על כתף ימין, ובנוסף התובע שלל כל תלונה או הפרעה בכתף עובר לתאונה. המומחה בדק את התובע וקבע בחוות דעתו בפרק: "סיכום ומסקנות" כי: ..."סבל משבר מרוסק עם תזוזה בגוף עצם השכם הימנית. טופל באופן שמרני והשבר התאחה עם תזוזה. תלונותיו הנוכחיות הינן כאבים והגבלת תנועות באזור כתף ימין עם הפרעות תפקודיות. בבדיקה האורתופדית מצאתי הגבלת תנועות בכתף ימין, בעיקר כיפוף ופישוק, ללא דלדול שרירים או ממצא פתולוגי אחר. הבדיקה הנוירולוגית הפריפרית שערכתי הייתה תקינה".

5.המומחה מצא שיש מקום לקביעת נכות בשיעור של 15% על פי סעיף 41 (4) ב לתקנות המל"ל בגין הגבלת תנועות הכתף הימנית עד לגובה השכם וזאת עקב וכתוצאה מהתאונה. המומחה הוסיף וקבע כי התובע סבל מדרגת אי כושר זמנית מלאה מיום התאונה לשלושת החודשים שלאחריה עד ליום 31.3.08 על פי האישורים הרפואיים שהוצגו בפניו.

6.התובע טוען בסיכומיו כי, יש לקבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי הואיל והלה לא נחקר. בנוסף, התובע מציין כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה במל"ל והוועדה הרפואית של המל"ל קבעה כי התובע סבל מאי כושר חלקי לתשעה וחצי חודשים. התובע טוען כי מצבו הלבבי לא מנע ממנו לעבוד עובר לתאונה בהיקף שעות גדול במשך שנים. התובע העיד כי מאז התאונה אינו נוהג מלבד נסיעות בודדות מידי פעם, עקב ויברציות ביד והבדלי גבהים בכתפיים שנוצרו לו אחרי האירוע וזו הסיבה להימנעותו מנהיגה מקצועית. יש הבדל בהיקף הנסיעה ביעדי הנסיעה ובתזמון הנסיעה בין נסיעה פרטית לבין נסיעה מקצועית.

7.הנתבעת טוענת בסיכומיה כי, המומחה בדק את התובע ומצא כי אין התובע סובל מדלדול שרירים בכתף או מכל ממצא פתולוגי אחר למעט הגבלת תנועות, וכי הבדיקה נמצאה תקינה. גם ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי התובע יכול לעבוד כנהג מונית.

8.התובע סבור כי, כיום בגילו ובמצב השוק, נכותו התפקודית הנה בשיעור של 25% לפחות, בשל הפגיעה הרפואית המשפיעה על תפקודו הפיסי , אצל אדם פשוט ללא השכלה .עובר לתאונה תפקד כנהג מונית וכשליח על קטנוע, כיום טוען כי לא שב לעבודתו ועל כן נגרמו לו הפסדים כספיים. העיד כי הוא נוהג ברכב. העיד כי גם לאחר התאונה המשיך לשלם בעבור תעודת ביטוח חובה על המונית, הביטוח יקר יותר והשתמש במונית חבר. מידי פעם נהג גם הוא והסיע נוסעים.

9.מנגד, טוענת הנתבעת כי נכותו הפונקציונאלית של התובע שואפת לאפס או קטנה באופן ניכר מנכותו הרפואית. התובע הודה כי המשיך לעבוד לאחר התאונה וכן כי אין לו כל בעיה להמשיך ולנהוג ברכב. התובע המשיך להחזיק ברישיון למונית גם לאחר התאונה ושילם עבור ביטוח חובה גם לאחר התאונה. התובע העיד כי עשה זאת על מנת שיוכל לנהוג עם פוליסה תקפה. הנתבעת טוענת כי ביטוח מונית יקרה יותר מביטוח מכונית רגילה ועל כן אין מנוס מלקבוע כי התובע המשיך לעבוד כנהג מונית לאחר התאונה ועל כן כלל לא איבד את כושרו לעבוד.

10.מר יהודה מזרחי העיד כי הוא בעל סוכנות מוניות ומשכיר מספרים. מכיר את התובע רק ככל העולה מהמסמכים שהובאו בפניו, התובע הוא לקוח של החברה מחודש אוגוסט שנת 2007, שכר מהחברה מספר להפעלת מונית והפסיק לעבוד עם החברה באופן פתאומי בחודש דצמבר 2012. הוא אינו יודע מה התובע עשה בפועל עם המספר. התובע שילם מידי חודש סכום של 1,380 – 1,250 ₪ העיד כי אם התובע מעסיק נהג חלופי על המספר הוא כבעל החברה המשכירה את המספר לא יכול לדעת זאת.

11.אני סבור כי יש לקבוע את שיעור הנכות הרפואית כדעת מומחה בית המשפט בשיעור של 15%. אני סבור כי נכותו התפקודית של התובע הנה בשיעור נכותו הרפואית. מדובר הנכות אורתופדית בכתף הימנית של התובע. המומחה סבר כי התובע סובל מהגבלות בתנועות הכתף. התובע נדרש לתפקוד תקין בכתפו במסגרת עבודתו כנהג מונית. התובע אובחן כסובל משבר מרוסק בידו הימנית והדומיננטית ומחבלות וכאבים בעמוד השדרה והצוואר. התובע טען כי בעקבות התאונה סבל גם מנזק בשליש העליון של אחת השיניים דבר אשר הקשה עליו את פעולת הנגיסה והאכילה. התובע נעזר בטיפולי פיזיותרפיה רבים. התובע צרף אישורי ימי אי כושר מטעם רופא תעסוקה, לפיהם הומלץ לו להישאר במנוחה מיום התאונה ועד ליום 31.3.09. מומחה בית המשפט כאמור אישר את שלושת החודשים הראשונים ואילו וועדת המל"ל אישרה נכויות זמניות לתשעה וחצי חודשים לאחר התאונה.

ראשי הנזק:

12.בסיס השכר של התובע: שכרו הרבע שנתי של התובע עמד על סך של 12,432 ₪ כך ששכרו החודשי הממוצע עובר לתאונה היה בסך של 4,144 ₪ נכון ליום התאונה. בשערוך ליום זה: 5,432 ₪.

13.הפסד שכר לעבר: התובע טוען להפסד שכר של שלושה חודשים בסמוך ולאחר התאונה. תקופה אשר לה תימוכין בתיעוד הרפואי ובחוות דעת המומחה . בעבור שישה וחצי חודשי אי כושר נוספים – נמצאים תימוכין הן בדוחות השומה והן בהחלטות ועדות המל"ל והן בתיעוד הרפואי. בעבור תיעוד אודות ימי אי כושר שהומלצו לו – התובע צרף אישורי הרופא התעסוקתי אודות המלצות אלה. אני סבור כי מיום התאונה ועד ליום 31.3.09 יש לפסוק לתובע אובדן הכנסה מלא: 15 חודשים X 5,432 ₪= 81,480 ₪. מיום 31.3.09 ועד להיום לא צורפו דוחות או ימי אי כושר ועל כן איני יכול לפסוק בגין תקופה זו כל פיצוי. סך הכול אובדן הכנסה לעבר: 81,480 ₪.

14.אובדן שכר לעתיד וזכויות סוציאליות: 5,432 ₪ X 15% X 168.4843 (מקדם ל-18 שנים + 3 חודשים עד הגיעו לגיל 67)= 137,281 ₪ בנוסף אובדן זכויות סוציאליות בשיעור של 12,000 ₪. סך הכול לפרק זה: 149,281 ₪.

15.כאב וסבל: על פי חישוב המשערכת בהתאם לגילו של התובע, תאריך התאונה, אחוזי הנכות הרפואית ומספר ימי האשפוז זכאי התובע בגין פרק זה לסך של 25,757 ₪.

16.הוצאות רפואיות ונסיעות: בנסיבות המקרה, בכפוף להמלצות המומחים הרפואיים ולקבלות החלקיות שנשתמרו בידי התובע אני סבור כי בגין פרק זה יש לפצות התובע בסך של 5,000 ₪.